<h1>תשובת רבינו שלמה ב"ר יצחק קרקשוני, הובא במאורות סוף מס' חולין</h1>
<h2>דף נה:</h2>
עוד העתק מה שנכתב בשם ר' שלמה בר' יצחק קרקשוני, מעשה היה בעיר הזאת ונמצאת בועא בריאה בשולי האומא, והבודק הכשירה. ונתגלגל הדבר וחקרנו אחריה, ונודע כי כשנקרעה הבועא נשפכה המוגלא לארץ. עליה דננו והקפנו על הבודק כעכנא, וסדרנו טענה נכונה, כי מאחר שנשפכה המוגלא לארץ מאליה היינו מים עכורים וטריפה. ותלה הבודק באילן גדול, הוא בעל המאור חולק על ה"ר אלפסי ועל ה"ר משה [פ"ז מהלכ' שחיטה ה"ט], שהוא כתב שלא כדבריהם, דהא אמרינן [נ"ה ע"ב] לא אמרן אלא דציילי, אבל עכירי טריפה. לא נאמרו הדברים אלא בכוליא, אבל בריאה בין בזה ובין בזה כשירה כדאמרינן לעיל מיכדי ההיא בכוליא איתמר, דמשמע אבל בריאה בכל ענין כשירה. ולא היא, דסוגיא דשמעתא ודאי לאו הכי אזלא, דמעיקרא אמר וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא [והרי מים זכין] דכשירין [הכא והכא. אלא] אמר רב אשי טרפות קא וכו'. ומים [זכין כשרים] לא אמרינן אלא דצילי, אבל עכירי טריפה, וכי צילי נמי לא אמרינן אלא דלא אסרוח אבל איסרוח טריפה. משמע ודאי לכל סברא נכונה, דלמאי דאמ' מעיקרא דמים זכין כשירין, הכא והכא קא מהדר ואמ' דלתרוייהו כלומר בריאה ובכוליא לא אמרינן דמים זכין כשירין אלא דצילי ולא אסרוח. אבל עכירי או אסרוח טריפה בין בריאה בין בכוליא. והנשען על המיקיל כנשען על משענת קנה רצוץ, לא ימצא בבית המדרש ידים ורגלים, כי רבים המחמירים כשמש בחצי השמים, מסולאים המה בראמות וגביש, ואין לארוג סביבותיהם קורי עכביש. זאת ועוד אחרת, טענה מבוארת, ותשובה נצחת למלט משחת, כי שבנו ועייננו בריאה וראינו מקום הבועא שהיתה בשולי הריאה בחידוד שלה הפונה לפני הנופח ונמצא המקום ריק, אין בו לא בשר ולא סמפון, רק הקרום לבדו נשאר מכאן ומכאן מכל צדדיו. בו התבוננו, ואמרנו בודאי הסמפונות שהיו במקום הזה נימוקו יצאו ואינם. בדקנו בערוגה האחרת כנגד המקום ההוא שוה בשוה, ומצאנו בו כמה סמפונות. והתחזקנו לעשות מכונות וערגנו בערוגה ההיא כאיל על אפיקי מים. וצעקנו אי שמים כעורה זו ששנינו [נ' ע"א] ר' יוחנן ור' אליעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה. ואם במראה הנקב נאמר כן, כל שכן בסמפונות שהשכל נותן ששתי הערוגות דומות בתכונה. נמנו לו, גם לנו ברב כחו צועה אין מקיפין בבועי זו כחו לא הרפא מכחו אע"פ ששפכנו שיחנו בראיה ברורה, דאמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשירה אמר רבא והוא דקיימו סמפונהא [מ"ז ע"ב], משמע דאי לא קיימי סמפונהא כולהו אסורה. וכזורק אבן לגאו נזרק מפיו לפני החבורה ההיא בסמפונות הגדולים איתמר. עד כה החזיק לשום אור לחושך ומתוק למר. ואני התעצמתי עד מאד כמצוה וכחוקה, לבלתי היות למכשול ולפוקה. ואין מתחזק עמי רק מצד דברי הרב אלפסי נלחמו מלחמות תנופה, באש[ר פסק אכילתו כבשר טריפה], [דברו בה] בכה דגול, שמנו הבשר בשר פגול. אחרי כן עיינתי בספר הרמא"מ [רמב"ם פ"ז מהלכ' שחיטה ה"ט] וכתוב בו ריאה שנשפכה כקיתון וקרום שלה בלא נקב אם הסימפונות עומדין במקומן ולא נמוחו כשירה ואם נמוח אפילו סמפון אחד טריפה. ראיתי ושמחתי בלבי. ואזרתי כגבר חלצי, כאיש בידו כל כלי זיין, ואמרתי יהיו כל אנשי מלחמה כאין, משה אמת ותורתו אמת, ומה יריע עוד אחריו ומה יצריח. והוא חומה גבוה דלתים ובריח, ים שכלו רקח, ישמע חכם ויוסיף לקח.
